תהליך התרומה
ישנו משפט הנאמר בדרך הלצה: “החלק הכי קל בתרומת כליה – זה הניתוח” … אכן בכל בדיחה יש משהו מן האמת, והתהליך אותו עובר המועמד לתרומת כליה מוכיח זאת. תהליך זה הינו ארוך, יסודי ומוקפד, שכן מטרתו לוודא כי בעזרת השם לא יאונה לתורם כל נזק. תהליך זה אורך בממוצע בין 3 חודשים לחצי שנה, ולפעמים אף יותר, והוא תלוי בביה”ח, בבריאות התורם, ובגורמים נוספים.
על התורם להיות לפחות בן 27, אדם בריא, שאיננו סובל מלחץ דם גבוה מדי ומסוכרת, אינו בעל עודף משקל גדול, ובלי עבר בעייתי בכליות. נשים, עדיף לאחר שסיימו לידות.
על מנת לחסוך מאמץ ולמנוע בדיקות מיותרות, גיבשנו תהליך הבנוי בצורה מדורגת, כאשר המעבר לשלב הבא ייעשה בדרך כלל רק לאחר שהשלב הקודם עבר בצורה תקינה.
התהליך כולו בנוי משבעה שלבים:
הצעד הראשון – בדיקות ראשוניות בקופת החולים שעל יד מקום המגורים
בשלב זה תתבקשו לעבור כמה בדיקות ראשוניות, על מנת לוודא כי הנכם כשירים לתרום. כדאי ליצור קשר עם ארגון מתנת חיים לצורך קבלת רשימת הבדיקות. אם רוצים ליצור קשר בדואל, נא לשלוח את הדואל ל tormim@kilya.org.il . ניגשים לרופא המשפחה עם הרשימה כדי לקבל הפניות לבדיקות. רשימה זו מורכבת מהבדיקות הבאות:
- בדיקת דם: כולל ספירת דם, כימיה בדם, ובדיקת סוג דם.
- בדיקת שתן כללית ותרבית
- מדידת לחץ דם אצל אחות
- בדיקת אולטרסאונד כליות
כמועמד לתרומת כליה תתבקש למלא טופס רישום.
הצעד השני – העברת התוצאות למתנת חיים
כאשר מגיעות תוצאות הבדיקות, יש לשלוח אותן למתנת חיים. אפשר לשלוח אותן בדואל ל tormim@kilya.org.il או בפקס ל 072-2555757. כדאי לשמור עותקים של הבדיקות אצלכם.
הצעד השלישי – התאמת חולה ותורם
לאחר שיש בידינו את כל תוצאות הבדיקות, ובמידה והכל תקין, אפשר להתאים מולכם חולה. הסיבה להתאמת חולה בשלב מוקדם היא בשל העובדה שקופת החולים של החולה מממנת את כל הבדיקות היקרות של התורם מכאן והלאה. ההתאמה נעשית לפי סוג הדם של התורם והחולה, ובקשות של התורם – אם יש.
הצעד הרביעי – יצירת קשר עם ביה”ח
מתנת חיים מפנה את החולה והתורם למרכז השתלות, שם יזמנו את התורם לפגישה ויקבע תור לבדיקת התאמה.
מרכזי ההשתלות הם בתי חולים המבצעים השתלות. בכל מרכז השתלות יש מרכז לתיאום השתלות, אשר מרכז את הטיפול בתהליך ההכנה להשתלה. במרכז התיאום יפנו אתכם לבדיקות המתבקשות, יקבעו תורים לוועדות השונות, ויסייעו בתהליך ככל הנדרש.
הצעד החמישי – בדיקות בביה”ח
להלן הבדיקות המתבצעות בבית החולים:
- בדיקת סיווג רקמות – במרכז ההשתלות עוברים התורם והחולה בדיקת התאמה ראשונית. בבדיקה זו נוטלים דגימת דם מהחולה ומהתורם אשר יוצלבו יחד על מנת לבדוק התאמה ביניהם. במידה וימצא כי אין לחולה נוגדנים לסוג הדם של התורם, תאושר ההתאמה.
באותו היום גם מתקיימות פגישות לתורם עם מתאמת ההשתלות ועם נפרולוג. - יום בדיקות מרוכז – יום מרוכז בביה”ח שבו מרכזים כמה בדיקות עיקריות – כמו C.T . צילום חזה, איסוף שתן, אבחונים פסיכולוגיים, פגישה עם רופא מרדים וכדו’.
בתרומה לבן משפחה תתקיים בשלב זה ועדה פנימית של בית החולים, והוא אינו נצרך לוועדות חיצוניות.
הצעד השישי – וועדות משרד הבריאות
לאחר שבמרכז ההשתלות סיימו את הבדיקות ואישרו את התיק מבחינה רפואית, נשלחות המסקנות למשרד הבריאות עבור המרכז הלאומי להשתלות – הגוף המוסמך לאישור הסופי לתרומה. מהמרכז הלאומי יקבל התורם זימון לשתי וועדות שונות:
- וועדה פסיכולוגית – פגישה עם מאבחנת פסיכולוגית על מנת לבדוק את כשירותו הנפשית של התורם. בבחינה ייבחן התורם במבדק המכונה “מבחן רורשך”, מבחן השלכה המיועד להערכת מאפייני אישיות ותפקודים חשיבתיים ורגשיים של התורם.
- וועדת הערכה של משרד הבריאות – בוועדה זו נפגש התורם עם עובד סוציאלי, פסיכולוג, עו”ד, רופא, ונציג מטעם הציבור. הוועדה פועלת על פי הקריטריונים הקבועים בחוק ההשתלות (סעיף 15) ומטרתה לבדוק כי התורם מוכן לתרום איבר מגופו בעודו בחיים ללא הפעלת לחץ, מתוך רצון חופשי, וללא הבטחה או ציפייה לקבל תמורה עבור התרומה, למעט החזרים הקבועים בחוק ובתקנות לחוק ההשתלות שניתנים לתורמים על ידי המדינה. הוועדה גם צריכה לוודא כי התורם הבין והפנים את מהות התהליך והשלכותיו, וקיבל את המידע הרפואי הדרוש לו כדי לקבל החלטה מושכלת האם לעבור את התהליך.
לאחר שהתקבל אישור ממשרד הבריאות, אפשר לקבוע תאריך לניתוח.
הצעד האחרון – הניתוח
ביום הניתוח או בערב שלפניו מגיעים לביה”ח לאשפוז של 3-4 ימים. הניתוח יתבצע בהרדמה כללית באחת משתי השיטות: ‘פתוחה’ או ‘לפרוסקופית’, על פי שיקול רפואי.
- בשיטה הלפרוסקופית:
הניתוח מתבצע דרך 3-4 חתכים קטנים בדופן הבטן. מנפחים את הבטן בגז המאפשר חלל עבודה רחב. מכניסים מצלמה דרך אחד הפתחים המקרינה על מסך את המתרחש בתוך הבטן. דרך שאר הפתחים מכניסים מכשירים מיוחדים המאפשרים עבודה בתוך הבטן. ידי הכירורג נמצאות מחוץ לבטן והוא רואה את פעולותיו על צג המחשב. הכליה מוצאת אל מחוץ לגוף דרך חתך קטן (כ 7- ס”מ) בשיפול הבטן. ההחלמה קלה ומהירה יותר בשיטה ה’לפרסקופית’ מאחר ואין מדובר בחיתוך של שרירי הבטן. יומיים שלושה לאחר הניתוח התורם מסתובב במחלקה עם כאבים המגיבים טוב למשככי כאבים, ומשתחרר במהרה לביתו. החזרה לעבודה ולתפקוד היא מהירה יחסית לפי קצב ההחלמה האישי, ומותאמת לכל תורם לפי סוג עבודתו וקצב ההחלמה. - בשיטה הפתוחה:
מבצעים חיתוך של שרירי דופן הבטן, מגיעים לאחת הכליות וכורתים אותה. ההחלמה בשיטה זו מעט יותר ממושכת, והאשפוז כשבוע בממוצע.
יומנו של (מי שרצה להיות) תורם: תאור מפורט של כל תהליך תרומת כליה מפי דן סתר שעבר את כל התהליך אבל נפסל בדקה התשעים בגלל בעיה רפואית.
ההתאמה בין התורם למקבל
מבוסס על מאמרה של פרופ’ תרזה קליין, מנהלת המעבדה לסיווג רקמות בבי”ח בילינסון
הקב”ה ברא את האדם בחכמה אינסופית, וכדי להגן עליו מפני ה”אויבים” הרבים שבחוץ העניק לו את מערכת החיסון. מערכת זו היא מכלול מורכב של איברים, תאים ומולקולות ותפקידה להגן על הגוף מפני פלישה של מיקרואורגניזמים פתוגניים, כגון חיידקים, נגיפים, פטריות וטפילים שונים. לאחר השתלת כליה עלולה מערכת החיסון להתייחס גם לכליה המושתלת כאל פולש זר ולהילחם בו, ובעצם “לדחות” את הכליה המושתלת.
על מנת למנוע דחיה זו, אנו נוקטים בשני צעדים עיקריים:
- משתדלים כי מידת ההתאמה והדמיון בין התורם למקבל תהיה גבוהה ככל האפשר.
- המושתל נוטל כל חייו תרופות נוגדות דחיה, המחלישות את המערכת החיסונית שלו ומגינות על הכליה המושתלת לבל תידחה.
ההתאמה מתבצעת בשתי דרכים:
התאמת סוג דם
ההתאמה הנדרשת בהשתלת כליה, היא כדלהלן:
חולה עם סוג דם A יכול לקבל מתורם בעל סוג דם A או .O
חולה עם סוג דם B יכול לקבל מתורם בעל סוג דם B או .O
חולה עם סוג דם AB יכול לקבל מתורם בעל סוג דם AB, B, A או .O
חולה עם סוג דם O יכול לקבל מתורם בעל סוג דם O בלבד.
במקרים חריגים ובהשתלה מתורם חי בלבד, אפשר לבצע השתלות שלא מאותו סוג דם, כאשר הנוגדנים לסוג הדם האחר אינם גבוהים. השתלה כזו נעשית לאחר תהליך של הורדת נוגדנים, על ידי מתן תרופות מיוחדות.
התאמת סיווג רקמות
מערכת תיאום רקמות- HLA – היא מערכת אנטיגנים (גורמים מעוררי יצירת נוגדנים) הנמצאים על כל תאי הרקמות בגופנו. מערכת זו ממלאת תפקיד חשוב בהכרה האימונולוגית של הגוף – כלומר, ביכולתו להבחין בין “עצמי” ל”לא עצמי” – ובהפעלת מערכת החיסון נגד פולשים. לכן, כדי ששתל זר ייקלט בגוף המושתל, עליו לשאת אנטיגנים שיזוהו ע”י הגוף כאנטיגנים עצמיים ולא כפולש זר. התאמה זו בין מערכות האנטיגנים של תורם הרקמה לבין מערכות האנטיגנים של מקבלה, משפרת משמעותית את יכולת השתל להיקלט מבלי להידחות. אולם, גם כאשר ההתאמה של סיווג הרקמות אינה מלאה, עדיין יש להשתלה סיכויי הצלחה גבוהים, הודות לשימוש בתרופות מדכאות החיסון.
בדיקת הצלבה
לפני כל השתלה נעשית בדיקת הצלבה בין דם המקבל לדמו של התורם. בדיקה זו היא החשובה מבין בדיקות ההתאמה. מטרת הבדיקה היא לזהות נוכחות של נוגדנים אצל המועמד להשתלה כנגד סווג הרקמות של התורם. נוגדנים אלו עלולים להיווצר בעקבות חשיפה למנות דם שקיבל, בעקבות השתלה קודמת ובמקרה של אישה – אף
בעקבות הריון.
במהלך הבדיקה נוטלים דגימת דם מהתורם ומהחולה, ומביאים למפגש מלאכותי בין הדגימות, תוך כדי מעקב אחר התגובה הנוצרת. רק במידה ובדיקה זו תקינה – כלומר, לא נצפה הרג של תאי התורם ע”י הנוגדנים של החולה – אפשר לבצע השתלה. בחלק מן המקרים, אף אם נצפו נוגדנים, אפשר להעניק טיפול להורדת הנוגדנים, בהתאם לשיקול הדעת של בית החולים ובהתאם לנסיבות.