מידע רפואי

תגובת מערכת החיסון בעת השתלת כליה

התגובה החריפה ביותר עלולה להתרחש כאשר החולה מפתח נוגדנים בפני רקמת האיבר המושתל, עיתים בשל עירויי דם לא תואמים או השתלות קודמות. נוגדנים הם למעשה חלבונים המופקים על ידי המערכת החיסונית ותפקידם להגן על גוף האדם מפני חומרים זרים שעלולים להזיק לגוף. אבל אותן נוגדנים אינם יודעים להבדיל בין חיידקים ווירוסים לבין רקמה של איבר זר הנחוץ לתפקודו של המושתל. ככל שהגוף נחשף לסוגים רבים יותר של רקמות, כמו אחרי היריון (האם נחשפת אל רקמות העובר), או קבלה של מנות דם, כך מגוון הנוגדנים שהוא מפתח רחב יותר וקשה יותר למצוא עבורו תורם מתאים.

בשלב מסוים בעת ביצוע ההשתלה, המנתח מחבר את מחזור הדם של החולה אל העורק בכליה המושתלת ובמקרה של נוגדנים נוצרים קרישי דם בעורקיות הקטנות בכליה. במקרים בהם מתרחשת תגובה כזו, יש לכרות מיד את הכליה המושתלת, שכן היא עלולה לסכן את חייו של החולה. ניתן למנוע מצב זה באמצעות מבחן הצלבה, שבודק האם בדמו של המושתל יש נוגדנים כנגד הרקמה של הכליה. אם ההצלבה חיובית לא ניתן לבצע את הניתוח.

בכדי לאפשר קליטה של האיבר כאשר קיימים נוגדנים, לקראת השתלת הכליה, החולה מקבל טיפולים שונים לדיכוי מערכת החיסון. בין השאר: פלזמהפרזיס או IVIG ולעיתים אף טיפולי הקרנות או תרופות שמטרתם לנטרל את הנוגדנים מן הדם (קורטיזון ועוד). לאחר ההשתלה יש לשקם את המערכת החיסונית של החולה, שכן כל וירוס עלול לסכן את חייו במצב זה. נדרשת שימת לב מיוחדת להיגיינה בסביבתו ולשם כך יוצרים עבור המנותחים חללים בהם בוצע ניקוי של חיידקים ונגיפים.

חשוב להבין, שבסופו של דבר כל איבר מושתל נדחה על ידי הגוף. השאלה היא רק משך הזמן שלוקח לגוף לפתח נוגדנים וליצור חסינות. בשלב מסוים מתפתח בגוף מנגנון דחייה כרונית, אך עד שזה קורה יכול המושתל ליהנות מהשיפור בבריאותו. המנגנון הזה מופעל משום שתאי הרקמה של התורם, אינם זהים לתאיו של המושתל.

השתלת כליה – התאמה בין תורם ומושתל

גורם נוסף שישפיע על הישרדות האיבר המושתל ותוחלת חייו, הוא מידת ההתאמה בין הרקמות של התורם, לבין אלו של המושתל. התאמה זו כוללת שתי מערכות, סוג הדם וסיווג הרקמות. מבחינת סוג הדם, נדרשת התאמה זהה לזו הדרושה בעת קבלת מנת דם:

• בעלי סוג דם A, יוכלו לקבל איבר מתורם בעל סוג דם זהה או סוג O.
• בעלי סוג דם B, יוכלו לקבל איבר מתורם בעל סוג דם זהה או סוג O.
• לבעלי דם מסוג AB, יתאים תורם בעל סוג דם A, B, AB, ו – O.
• בעלי סוג דם O יכולים לתרום לכולם אך לקבל איבר רק מבעלי סוג דם O.
  בשנים האחרונות התפתחה שיטה המאפשרת לבצע השתלות אף מתורמים בעלי סוג דם שונה מהמושתלים, במידה והחולה מקבל סידרת טיפולים מקדימים המכינים אותו להשתלה כזו. שיטה זו נהוגה במרכזים רפואיים מובחרים

מבחינת סיווג רקמות, ככל שמידת ההתאמה תגדל, כך יגדל הסיכוי להצלחת ההשתלה ולשרידותה לטווח הרחוק. התאמה מלאה קיימת רק בין תאומים זהים, והם למעשה בעלי הסיכוי הטוב ביותר מבחינת תרומת איברים בכל הנוגע לניתוחי השתלת כליה.

לאור התפתחות הטיפול התרופתי למניעת דחיה, גם אצל בעלי התאמה חלקית, שיעור ההצלחה כאשר התרומה מגיעה מתורם חי, הינו גבוה יחסית ובחלק גדול מהמקרים ניתן לבצע השתלה גם בהיעדר התאמה מלאה במערכת סיווג רקמות.

לעומת זאת, כאשר התורם אינו חי, סיכויי ההצלחה פחותים ויש חשיבות גדולה יותר להתאמת רקמות.