ישראלה אוריין, צופים
תורמת מס' 1,169
שמי ישראלה אוריין, אני בת 54 נשואה ואם לארבעה ילדים מדהימים. גרה בישוב צופים שבשומרון.
תמיד רציתי לעשות משהו גדול (לאמץ ילד, להיות משפחת אומנה או אם פונדקאית) אבל מכל מיני סיבות ואילוצים זה לא התאפשר.
אנחנו גם תורמים מידי חודש לעמותות שונות, אבל אף פעם לא הרגשתי שזה מספק אותי.
נחשפתי לעלונים של "מתנת חיים" המצורפים לעיתון "מקור ראשון" וכל פעם התרגשתי מחדש מסיפורי התורמים, אך תמיד חשבתי לעצמי: "היכן אמצא את הזמן לערוך את כל הבדיקות האלה?"
יום אחד בזמן קריאת העלון אמר לי בני הגדול: "את יודעת אמא, יום אחד גם אני אתרום כליה" והבן השני הגיב: "וגם אני!"
כמו כל אמא דאגנית תגובתי הראשונה הייתה: "השתגעתם??" אבל באותה נשימה חשבתי לעצמי: "מה הם רואים פה שאני עדיין לא רואה?"
באותה תקופה מצבה הבריאותי של אימי הידרדר עד כדי אי ספיקת כליות והיא נאלצה להתחיל בטיפולי דיאליזה. ליוויתי אותה פעמיים בשבוע לאסותא למכון הדיאליזה, וחשכו עיניי מכמות האנשים המחוברים למכשיר הזה ובעיקר מגילם הצעיר. שם, לאט לאט, נפל לי האסימון שזה מה שאני רוצה לעשות- לתת חיים למישהו אחר!
אימי לא החזיקה מעמד בדיאליזה ונפטרה תוך זמן קצר. באותה שנה כבר יצרתי קשר עם "מתנת חיים" והתחלתי את תהליך הבדיקות. לחץ הדם שלי היה מעט גבוה, ואנג'לה מתאמת ההשתלות בתל השומר שלחה אותי הביתה להוריד 3-5 ק"ג. האמת, גם לא הייתי מוכנה מספיק נפשית באותה תקופה, כי זה היה סמוך מידי לפטירה.
לקחתי את עצמי בידיים, הורדתי 8 ק"ג, וחזרתי בן אדם (כמעט) חדש. משם התהליך המשיך עד ליום התרומה ב25.1.22.
תרמתי לגבר מדהים (יותר נכון- למשפחה שלמה) שזכתה באבא וסבא חדש!
אני כותבת ומתרגשת מחדש.
יוסף ואני שומרים על קשר מידי פעם, בעיקר בסופי שבוע. ואני שמחה לשמוע שהוא חזר לחיים רגילים.
אני מרגישה מצויין. כחודש וחצי מהתרומה חזרתי לאימוני הספינינג שאני כ"כ אוהבת. חזרתי לעבוד רגיל ולתפקוד מלא.
מוזר, אבל לפעמים אני שוכחת שעשיתי משהו גדול… טוב שאני מסתכלת על עצמי במראה מידי פעם, התפרים הקטנים מזכירים לי את זה.
"מתנת חיים" ליוו אותי לאורך כל התהליך. על כל שאלה ששאלתי תמיד התייחסו ונתנו מענה. והצמידו לי תורמת ותיקה שליוותה אותי לאורך התהליך.
היום אני גם מתנדבת בעמותה: מבקרת תורמים ונתרמים בבית חולים בלינסון, ומשוחחת עם תורמים פוטנציאלים בתחילת התהליך.
