יאיר ארנון, סטודנט לתעשייה וניהול במכללת אריאל, תרם כליה לפצוע ממלחמת יום הכיפורים שהגיע לדיאליזה בשל התרופות הרבות שקיבל לאחר פציעתו.
“אלישיב הילר, חבר טוב שלי תרם כליה לילד והציל אותו, והחלטתי שגם אני אעשה זאת. חפרתי במחקרים ולמדתי את התחום וראיתי שגם אני לא ניזוק מהתרומה, וגם אני מציל חולה ממוות.
“אחד הרגעים המכוננים שגרם לי באמת להבין מה באמת עוברים חולי הכליה, היה דווקא אחרי הניתוח. נפגשתי עם המושתל במחלקה, ואז, ביקש המושתל מקרוביו לאכול מרק ושניצל. בשבילי זה היה דבר טבעי, אבל המשפחה התחילה לצלם ולהסריט אותו אוכל מרק ושניצל, ורק אז התברר לי שהוא פשוט לא יכול היה לאכול זאת במשך כל תקופת מחלתו. לחולי כליות אסור לשתות יותר משתי כוסות מים ביום, ויש להם הגבלות נוראיות על התזונה. ההתרגשות של המשפחה שבן משפחתם חזר לחיים רק בגלל הכליה שלי, היתה מצמררת”.
יאיר ארנון מעלה נקודה חשובה: “חשוב מאד להדגיש שהתורם הוא לא לבד, הוא ורעייתו ובני משפחתו נמצאים יחד איתו בתרומה. אצלי התרומה היא זוגית, לא תרמתי לבד אלא יחד עם רעייתי, ובלעדיה לא הייתי יכול לתרום. זו אכן כליה אחת שנתרמה, אך משני אנשים שונים. יחד עם אלישיב הילר אני מקיים רישום מדויק כמה חברים באים בעקבותינו לתרום כליה. אנחנו כולנו מרגישים חוליה נוספת בשרשרת מדהימה של תורמי חיים”.