הסיפור שלי מתחיל בשנות העשרים המוקדמות של חיי.
בת משפחה שלי חלתה והייתה זקוקה להשתלת כליה.
רציתי מאוד לתרום לה אך לא הייתה בינינו התאמה. מאז חלפו יותר מ 20 שנה. זה נשאר אצלי בגדר חלום וידעתי שתגיע ההזדמנות וזה יקרה .עברו שנים ולא הסתייע ובתת מודע ידעתי שההזדמנות תגיע. .
זה היה לפני כ 30 שנה ודברים כאלה לא קרו בדרך כלל. אנשים נסעו לטורקיה בצורה לא לגמרי חוקית ומכרו בתים כדי לקנות כליה ובריאות. בכלל לא היתה מודעות לנושא .
ואז זה קרה. לפני כ 7 שנים ראיתי מודעה בעיתון על ילד שנולד להוריו אחרי הרבה שנות ציפיה ודרושה לו בדחיפות כליה. התקשרתי ושלחתי בדיקות מעודכנות ולאחר זמן מה חזרו אלי ובשרו לי שנמצאה כליה לילד ההוא, אך יש ילדה חולה אחרת שיש בינינו התאמה ובמשפחתה אף אחד לא נמצא מתאים.
הילדה בדיאליזה כבר 10 שנים ולאחר בדיקות ההתאמה נכנסתי לתהליך מתיש שארך שנה שלמה. היו שלבים בהם חשבתי שהמדינה מנסה להכשיל אותי בכוונה וזה גרם לי לעקשנות יתר, לא לוותר! עברתי מבדקים אצל פסיכיאטר ופסיכולוג ואבחונים שונים ….. גם הפסיכולוג של בית החולים חקר אותי למה אני רוצה לעשות זאת וכמה משלמים לי. כעסתי ואמרתי לו, אם אתם מדברים על כסף בוא ואספר לך שבבית החולים בו אתה עובד, קבוצת רופאים טסה עם בת משפחתי במטוס פרטי לטורקיה כדי להשתיל לה כליה לא חוקית. אני רציתי אז למכור את הדירה שלי כדי לממן את זה . ציינתי גם את שמות הרופאים. הפסיכולוג התבלבל והתחיל לגמגם עד ששכח מה הוא אמור לשאול אותי…
ברוך השם, לפני שש וחצי שנים זה קרה. יום הניתוח הגיע וברוך השם הכל עבר בשלום. הילדה היום בריאה ואני בקשר טוב עם משפחתה שלא הכרתי קודם.
אני היום בת 48 ומרגישה מצוין. יש לציין שמשפחתי התנגדה ומאד חששה וגם החברות שלי טענו שאני משוגעת… לא היה לי עידוד מהמשפחה ואף להיפך. אני הייתי צריכה להרגיע את הרוחות. היום הם מאוד גאים בי. חכמים לאחר מעשה.
הלוואי שיכולתי לעבור את החויה הזו שקשה לתארה במלים, שוב. היתה זו הרגשת רוממות שרק מי שעבר חוויה זו יבין.