למה תרמתי את כלייתי

מעולם לא הייתי מסוגלת לעמוד בפיתוי של "מציאה", בין אם מדובר בדירת פלאים הקיימת רק על הנייר או שלוש קופסאות שימורים של שעועית ירוקה במחיר של שתיים.  במציאה אתה מקבל יותר ממה שאתה נותן.  לכן, כאשר קראתי בקשה לתרומת כליה, קבוצת דם B, ידעתי מיד שזו מציאה מהסוג שאני אוהבת.

תמורת מעט טירדה ואי נוחות, אני יכולה לעזור ולהותיר אדם בחיים, לתת בעל חזרה לאשתו, אב אל ילדיו ובן להוריו – שלא לדבר על סבא אוהב חזרה לנכדיו.

התועלת לא הסתיימה בכך. זכיתי לבצע את המצווה לאהוב כל יהודי כמוני וכן להציל חיים של יהודי אחד ששקולים כהצלת העולם כולו.  זכיתי לבצע מעשה של אהבת חינם, תנאי הכרחי לבניין בית המקדש.  זכיתי להיות אדם שמשפחתי גאה בו, ויותר מכל, זכיתי לגלות שאני האדם שתמיד רציתי וקויתי להיות.

ובכן, מה הצד שלי בעסקה?  בדיקת דם, כהתחלה, לשם התאמת רקמות.  ואז, ראיון עם פסיכולוגית ונוסף ועם עובדת סוציאלית על מנת להסביר את מניעי. לאחר מכן בדיקה פסיכולוגית שכללה מבחן Rohrshach , ציירי בית, ציירי עץ, שעתקי ציורים מהזכרון, (הם רצו לדעת אם אני מספיק משוגעת כדי לעשות את זה?) בשלב הבא רואיינתי על ידי ועדה של משרד הבריאות כדי להסביר את עצמי שוב ולהרגיעם כי אין לי מניע כספי בתרומה.

בצד הפיזי, עברתי בדיקות דם ושתן, בדיקת לחץ, א.ק.ג. בדיקת אקו לב, ממוגרפיה, אולטרה סאונד, CT ובדיקות לחץ דם רבות. כשסיימתי הרגשתי שאני ודאי האדם הבריא ביותר בעולם.  תודתי לקדוש ברוך הוא על כך לא ידעה גבולות, והיוותה תנופה נוספת לתרומה שלי.

יום לפני התרומה, יום ראשון, הלכתי לבית החולים – בדיקות דם ולחץ דם נוספות.  לקראת הערב התבקשתי להתקלח ולשטוף ביסודיות את פלג הגוף האמצעי.  אחות נכנסה וסימנה את המיקום בצד השמאלי שלי שמשם הכליה תוצא.  למחרת הפסקתי לאכול 6 שעות לפני הניתוח שנקבע ל-3:00 אחר הצהריים.  בשעה היעודה קיבלתי זריקת הרגעה והורדתי לחדר המתנה לניתוח שם חכיתי כ-15 דקות. אז הועברתי לחדר הניתוח.  שניות לאחר מכן הייתי תחת הרדמה ולא ידעתי מדבר עד שהתעוררתי, כעבור כ-4 שעות.

למרות שהיה לי קשה לנוע ביום הראשון, זה לא היה גרוע יותר משני ניתוחים קיסריים שעברתי כשילדתי שנים מילדי (מציאות נוספות!), עם הנחמה שאני לא צריכה לקום באמצע הלילה!