תאמר וג’ומנה האהובים, משפחות מולא היקרות.
אנחנו מציינים היום שנה יחד. שנה מאז שהצטלבו דרכנו ובאופנים מסוימים נקשר קשר שלא ינותק, קשר שזר לא יבין אותו.
אני רוצה להתחיל דווקא מהסוף מהשבועות האחרונים ולא כפי שאולי מצופה מאותו ניתוח מאחד. בחודשים האחרונים אנחנו אזרחי המדינה כולנו נמצאים בסיטואציה קשה ומרה, במציאות שלא פיללנו לה. מלחמה נוראית נכפתה עלינו וגם אצלי בבית שלושת ילדיי עושים לילות כימים בבסיסי צה”ל השונים באשר הם. (ובסוגריים אציין שבכל פעם שלצערנו מדווח באמצעי התקשורת על לוחם דרוזי שנפל בקרבות משהו בלב שלי רועד וכואב יותר מכרגיל…)
לפני מספר שבועות התקשר אלי תאמר ושאל- מה נשמע ומה העניינים , איך יאיר, מה שלום הילדים ו… תגידי חני, איך הולך במילואים? חשבתי שהוא מבולבל, לא ממש הבנתי על מה הוא מדבר, אני הרי עשיתי שירות לאומי ולא גויסתי למילואים…
-את אולי לא גויסת, הוא אמר, אבל הכליה שלך מאז ה 8 באוקטובר עושה מילואים ועובדת מאוד קשה. כי בשלושת השנים שקדמו להשתלת הכליה, הוא הסביר לי, היה לו פטור ממילואים עקב מצבו הבריאותי ועכשיו סוף סוף בזכות הכליה שלי הוא חזר לשירות פעיל ומלא. ואני לא יודעת אם באותן שניות תאמר שהיה מעברו השני של קו הטלפון יכל היה להבחין בדמעות שמילאו את גרוני ובהתרגשות שאחזה בי.
אז נכון, קוראים לזה תרומה אלטרואיסטית, ואני אומרת לכם שאין דבר כזה תרומה אלטרואיסטית. מעשה הנתינה מביא אתו כ”כ הרבה קבלה, זה תמיד משולב במאוויים אישיים, רצונות ואולי אפילו אינטרסים. קיבלתי כ”כ הרבה מאז אותו יום לפני שנה, לא שיערתי שאתעצם עד כדי כך מהמעשה הזה. בראש ובראשונה זכיתי בכם, משפחת מולא, בחברות איתכם ובקשר הנהדר שנרקם ביננו. למדתי על עצמי דברים שלא ידעתי…
זכיתי לראות את המשפחה שלי את בעלי האהוב ואת ילדיי מקיפים אותי כ”כ, דואגים לי ועם זאת מכבדים את רצוני מפרגנים וזורמים איתי. לא כל אחד זוכה במתנה כזו…
תאמר- הפכת אותי לאדם יותר טוב, לאדם שיודע לשים את הזולת מול עיניו, בזכותך למדתי שאני מסוגלת להיות נאמנה לעצמי ולערכים שלי גם כשזה בא לידי ביטוי במעשים קצת קיצוניים, בזכות התהליך הזה הצלחתי להתמודד עם פחדים, לשים אותם בצד ולא לתת לחששות לגרום לי לסטות מהדרך אל היעד (בלי הניתוח הייתי ממשיכה לחשוב שאני פחדנית נורא… 😊), תרומת הכליה נתנה לי שיעור חשוב על משמעות החיים על הזמניות הזו שלנו כאן וגרמה לי להסתכל על המכלול באור מאוד שונה, והכי חשוב- בזכות תרומת הכליה הגשמת לי חלום… לשרת בצבא ולעשות מילואים… 😊
כך שאנחנו נפגשים כאן בתום שנה שלמה בה הכליה השמאלית שלי תופסת מקום של כבוד בבטן שלך, ואתה שומר עליה הכי טוב שאפשר ואנחנו שנינו לגמרי שותפים להודיה על התהליך הזה שעברנו יחד כי שנינו נתרמנו ממנו.
ואומר גם תודה להורים שלי שהגיעו לכאן מירושלים, ערכים של תרומה לזולת ונתינה הם הערכים עליהם גדלתי בבית וללא ספק הזרעים של המעשה הזה נזרעו אי שם בבית הורי.
אני שמחה מאוד ומתרגשת לפגוש את ההורים שלך ושל ג’ומנה. הדרוזים אומנם ידועים בהכנסת האורחים שלהם ולא אנסה להתחרות בלב הרחב של העדה ובכל זאת אומר שביתנו תמיד פתוח ונשמח בבואכם אלינו.
