סיפורו של ישי ורטהימר

ישי ורטהימרישי ורטהימר, גבעת שמואל
תורם מס’ 828
שמי ישי. אב לחמישה מגבעת שמואל, עובד בהייטק וחובב ריצה למרחקים ארוכים ובישול.
כמו רבים אחרים נחשפתי לראשונה לנושא תרומות כליה מהעלונים המרגשים של “מתנת חיים”. לאחר כמה סיפורים היתה לי תחושה שיום אחד ארצה גם להיות חלק מהפעילות המיוחדת הזו.
בגלל שאני רץ באופן תדיר ומשתתף במירוצים ארוכים התלבטתי לא מעט, האם תרומת כליה תגביל אותי בעתיד? בשלב מסוים החלטתי שאני תורם בכל מקרה, וחיכיתי להשלמה של תקופת אימונים ומרוץ גדול של מאה ק”מ שאחריו אצא לדרך.
תהליך הבדיקות לקח כמה חודשים. אך לאחר שסיימתי את הבדיקות פרצה מגפת הקורונה, וכל ניתוחי ההשתלה נעצרו.
חיכיתי מבלי לדעת כמה זמן ההמתנה תימשך, ובאותה תקופה עקבתי בכאב גדול אחר מחלתו הקצרה ופטירתו של הרב הבר זצוק”ל, שהיה הלב והראש של מתנת חיים.
כשקיבלתי את הטלפון מבית החולים, שבישר לי שחוזרים לבצע ניתוחי השתלה, נאמר לי שיש מועד פנוי בעוד עשרה ימים, או שהניתוח יידחה בחודשיים. לא יכולתי לתת למושתלת לחכות יותר, וכך נקבע ניתוח לעוד שבוע וחצי, כשאני חודש בעבודה חדשה, ואף אחד חוץ מהמשפחה הקרובה לא יודע על התוכנית.
הימים האחרונים לקראת הניתוח עברו בשילוב של התרגשות וחששות. זכור לי במיוחד הטלפון ביום שישי מהרבנית הבר, שהתקשרה להתעניין ולחזק, ומילאה אותי בהתרגשות וגם בביטחון.
יום הניתוח הגיע – יום שלישי, ראש חודש תמוז. בבית הכנסת ביקשו שאהיה חזן במוסף של ראש חודש, וכך יצא לי לומר את ברכת “מחיה המתים” שלוש פעמים בבוקר אחד. הגעתי עם אשתי רחל לבית החולים, ושם נפגשנו לראשונה עם רחל לוי מכפר סבא. שעברה דרך ארוכה וכואבת עד ליום זה.
מהניתוח עצמו אני זוכר בעיקר את הרגעים שלפני, שלוו בתחושה של התרגשות שקשה לתאר. הרגעים שבהם שוכבים על מיטת חדר הניתוח, מחוברים למכשירים, והמחשבה שחולפת בראש היא: “הנני” באתי לפה מרצוני ואני מוכן לתת.
כשפגשתי את רחל בבית החולים היתה לה שקית של תרופות מסוגים שונים, לחץ הדם שלה היה גבוה מאוד, והיא היתה מוגבלת בדרכים רבות. כבר בבית החולים, לאחר הניתוח היא החלה להתחזק, לחץ הדם חזר לרמה בריאה והחיים שלה השתפרו באופן מהותי.
כיום רחל היא סבתא בריאה ומאושרת, ועוזרת לבתה לגדל את הנכדים החמודים שממלאים את כל המשפחה באושר.
תהליך ההתאוששות מניתוח הוא עניין אינדיבידואלי, וכל אחד חווה אותו בדרך שלו. אני זכיתי להשתחרר מוקדם מבית החולים, וכבר באותה שבת להגיע ולברך “הגומל” בבית הכנסת. אחרי חודש חזרתי לפעילות גופנית ולריצה באופן הדרגתי. ומאז ועד היום חזרתי לפעילות רגילה, כפי שהיתה לפני כן. במרתון ירושלים האחרון זכיתי לרוץ עם קבוצה של תורמי כליה, שחגגו את הבריאות והזכות לתרום בריצה של 42 ק”מ ברחובות הבירה.

לולא פעילות ההסברה הנרחבת של “מתנת חיים” לא הייתי פוגש את נושא תרומות הכליה כלל.
ישנן הרבה שאלות ששואל כל מי שמתעניין בתרומת כליה. השאלה הראשונה היא “בשביל מה?” הסיפורים המרגשים של סיפורי תרומה ושל הקושי הגדול של חולי הכליות הם צעד חשוב ראשון בכיוון זה.
השאלות הבאות הן בדרך כלל: “במה זה כרוך?” “מה הסיכונים?” מתנת חיים עושה פעילות הסברה נרחבת בנושא: מכנסי מתעניינים, ליווי מועמדים בתהליך ועד ביקורים בבתי החולים ושבתות תורמים.
מתנת חיים היא דוגמה לעמותה שמרוכזת כל כולה בעשיית טוב. מניחה בצד כל הבדל מגזרי או עדתי, ומשלבת ידיים של החברה כולה לטובת עשיית חסד ותיקון העולם כולו.