הערכת סיכון לכשל כלייתי במועמדים לתרומת כליה מן החי

להלן סיכום תקציר מאמר שהופיע בפברואר 2016, New England Journal of Medicine. אפשר לקרא את התקציר או המאמר באנגלית.  תרגום: ג’ודי סינגר

מטרה:
הערכת מועמדים לתרומת כליה מן החי נסמכת על בדיקות אישיות של גורמי סיכון למחלת כליות סופנית (ESRD). על מנת לתמוך בגישה אימפרית לבחירת תורמים, פיתחנו כלי שמעריך את הסיכון לטווח ארוך של התפתחות מחלת כליות סופנית אצל מועמד אם הוא לא יתרום כליה, על ידי ניתוח תכונות בריאותיות רבות.

שיטת מחקר:
השתמשנו בהערכת סיכון ע”י מטה-אנליזה (ניתוח של מדגם גדול של אנשים) של שבע קבוצות מועמדים שונות, כשהמועמדים מותאמים לתדירות מחלת כליות סופנית ומוות באוכלוסייה הכללית בארצות הברית, כדי לנבא הופעת מחלת כליות סופנית לטווח ארוך באנשים שאימם תורמים כליה, לפי 10 מאפיינים דמוגרפים ובריאותיים. לאחר מכן השווינו תצפיות לטווח 15 שנים עם גורמי סיכון שנצפו בין  52,998 תורמי כליה בארה”ב.

תוצאות:
4,933,314 משתתפים משבע קבוצות היו במעקב במשך חציון של 4-16 שנים.
עבור אדם בן 40 עם מאפיינים רפואיים דומים לאלו של תורמי כליה בגילאים מתאימים, הצפי לסיכון ל ESRD בטווח של 15 שנה השתנתה לפי גזע ומין:
בגברים אפרו אמריקאים הסיכון היה: 0.24%.
בנשים אפרו אמריקאיות: 0.15%.
בגברים לבנים: 0.06%.
בנשים לבנות: 0.04%.

רמות הסיכון היו גבוהות יותר בנוכחות  GFR(קצב סינון גלומרולרי) משוער נמוך, אלבומינוריה גבוהה יותר, לחץ דם גבוה, עישון בעבר ו/או בהווה, סכרת, ועודף משקל. בחיזויים לטווח ארוך המבוססים על מודל זה, הסיכון לESRD  היה גבוה יותר אצל אנשים בקבוצת הגילאים הצעירה ביותר, בעיקר בצעירים אפרו אמריקאים. הצפי לסיכון בESRD לאורך 15 שנים בתורמי כליה בארה”ב, היו פי 3.5 עד 5.3 גבוהים יותר מהסיכונים שנצפו ללא תרומת כליה.

מסקנות:
מאפיינים רפואיים ודמוגרפים מרובים יכולים לשמש יחד כדי להעריך את הסיכון לטווח ארוך להופעת ESRD  בתורמי כליה חיים, וכדי לאפשר הסכמה מדעת של התורמים.

קרוב ל30,000 אנשים חיים ברחבי העולם תורמים כליה בכל שנה. עד היום תורמים חיים נבחרו על בסיס העדר גורמי סיכון שיגרמו לתחלואה לאחר התרומה, וללא הערכה מקיפה של סיכון אישי לטווח ארוך. למרות שתרומת כליה נחשבת בטוחה באנשים בריאים בעלי סיכון נמוך, לתרומה יש השלכות לאורך החיים, וההשפעה הישירה העיקרית עשויה להיות סיכון גבוה יותר לESRD  בטווח הארוך. כלי לחיזוי הסיכון לESRD  במועמדים לתרומת כליה, המשלב בתוכו את ההשפעה של מספר מאפיינים בריאותיים ודמוגרפים לפני התרומה, עשוי לסייע בקביעת קריטריונים שלפיהם תורם/ת פוטנציאלי/ת מתקבל/ת או נדחה/ת, בשיטה יותר אמפירית ושקופה.

בהעדר מסגרת אפידמיולוגית מבוססת להערכת סיכון לטווח ארוך, קריטריונים לקבלת תורמי כליה מהחי משתנים משמעותית בין מרכזי השתלות שונים. קיימת מחלוקת לגבי האם מועמדים לתרומת כליה בעלי מאפיינים רפואיים מסוימים כגון גיל מבוגר יותר או לחץ דם גבוה, צריכים להתקבל כתורמי כליה. לחלק ממרכזי ההשתלות יש קריטריונים מחמירים יותר עבור תורמים צעירים לעומת תורמים בגיל העמידה, בשל החיים הארוכים הצפויים לאחר ההשתלה, שבו עשויים להתפתח סיבוכים. גם המוצא מהווה שיקול בהערכת מועמדים לתרומת כליה: הסיכון להתפתחות ESRD גבוה יותר באפרו אמריקאים מאשר בלבנים, הן בקרב תורמי הכליה והן באוכלוסייה הכללית של ארה”ב.

אנו פיתחנו כלי חישוב סיכון מקוון כדי לסייע בהערכה, ייעוץ, וקבלת מועמדים לתרומת כליה מהחי (ראו www.transplantmodels.com/esrdrisk ). תוך שימוש בנתונים מבוססי אוכלוסייה, העלנו משוואות המחשבות את האפקט המשולב של 10 מאפיינים דמוגרפיים ובריאותיים שגרתיים וזמינים, כדי להעריך את הסיכון לESRD  במועמדים לתרומת כליה בטווח של 15 שנים קדימה. הערכות אלו לא כוללות סיכונים נוספים שאפשר לייחס לתרומת כליה.

קרוב לוודאי שתרומת כליה מעלה את הסיכון לESRD, אבל קשה לכמת את עליית הסיכון על פי מאפיינים של טרום התרומה בהתבסס על הנתונים הקיימים. אנו השווינו תחזיות סיכון מול מעקב אחר מקרים של ESRD לאורך 15 שנים בתורמי כליה מהחי. שיערנו, על בסיס דווחים עדכניים, שתדירות ESRD  בין תורמי כליה, תהיה גבוהה לפחות פי ארבעה מהתדירות הנצפית בהעדר תרומה. מכיוון שתורמי כליה רבים צעירים, חזינו גם את הסיכון לESRD  לכל החיים, בציון ההסתייגות שאורך החיים חסר דיוק ומבוסס על נתונים יחסית קצרי מועד.