מיגון לתקווה – מקולמוסה של אשת מושתל

כמו חלום בלהות הכל כך התחיל,
כאבים חולשה ועוד שלל בעיות.
אישפוז ובדיקות חשש וחיל,
החשד מתאמת – אוי! קרסו הכליות.

ברגע נהפך לזקן – הצעיר,
נדמה כי נפלו השמיים.
חשך באחת עולמו הבהיר,
נמס גם ליבו כמים.

כך בין רגע משתנות תוכניות,
מה שהיה לא ימשיך עוד להיות.
מתחלפים לחלוטין סדרי עדיפויות,
כל שאיפתו – פשוט "רק" לחיות.

התהפכו להם סדרי השבוע,
הדיאליזה מכתיבה את הקצב.
אין סדר, שום דבר לא קבוע,
ובלב מקנן לו העצב.

דאגה ובלבול, חוסר ריכוז ובלגן,
גבוה הקריאטנין, נמוכה ספירת הדם.
רעלים ובחילות, זהירות מאשלגן,
ראו מה נעשה מבן אדם!!!

אדם צעיר, בשיא שנות הפריחה,
על כורסת דיאליזה ימיו מכלה.
חוסר אונים אין מפלט אין בריחה,
קמל, דועך, נובל כעלה.

ולפתע מפציעה תקווה מתוככי האפילה,
קרן אור ושמה השתלה.
והלב מתרגש מתחנן בתפילה,
כיסופיו לחיים בה תלה.

בירוקרטיה, פרוצדורה, אין ספור בדיקות.
מחפשים בנרות תרומה של כליה.
ייסורים נוראים דיאטה זריקות,
תקווה עמוקה מול חרדה של כליה.

והנה בשורה מגיעה מרנינה לבבות,
תואמות הרקמות זהה סוג הדם שזורם.
שוב אור בעיניים מתעוררות התקוות,
סוף סוף נמצא לי תורם.

אך עתה ניצבים שוב בפני מהמורה,
גזירה נוספת ושמה "ועדה".
חקירות צולבות, תרומה או תמורה,
מתח אדיר חיל ורעדה.

ברוך השם עברנו, הנה הגענו הלום,
לניתוח נקבע כבר מועד.
מתקרב מתגשם לו החלום,
זה השיר הוא לנו לעד.

באותיות של זהב חרטנו על לוח,
חקקנו את זה התאריך.
יום הולדת נוסף הוא יום הניתוח,
כן יודעים אנו היטב להעריך.

מאז חלפה כבר שנה ויותר,
המושתל ב"ה פורח ומלבלב.
משתדל מתאמץ אינו מוותר,
לסייע לחולים אחרים בכל לב.

דעו גם דעו לא אפסה התקווה,
נקווה שזו רק תקופת המתנה.
על כולכם נתפלל בהמון אהבה,
שתזכו גם אתם לכזו מתנה.