שמואל שרנזון, ירושלים
תורם מס' 1,076
הסיפור שלי מתחיל בתרומת הדם הראשונה שלי בגיל 18, עם ההתרגשות שבהבנה עד כמה קל להציל חיים בימינו. ככל שהמשכתי לעסוק בתחום הרפואי ולמדתי בין היתר על מחלות כליה ועל הגיהינום שעוברים חולים התלויים בדיאליזה, היה ברור לי שגם פה אני הולך לתרום. כתבתי בגוגל "איך אפשר לתרום כליה", התוצאה הראשונה הייתה העמוד של "מתנת חיים" והשאר היסטוריה.
האמונה שלי בקדושת החיים ובהצלת חיים כערך עליון, הפכו את ההחלטה הזו למובנת מאליה בשבילי, גם בהקשר של חשיבות התרומה וגם בחשיבות של האלטרואיזם המוחלט. לכן מהרגע הראשון סירבתי להציב תנאים לגבי זהות המקבל כי מבחינתי, כמו בתרומות דם, רק לבורא עולם הזכות להבדיל בין דם לדם.
בשלב מתקדם של התהליך החליטו בבית החולים (לאחר התאמת נתרם) לדחות אותי מתרומה בגלל חריגה קטנה שהתגלתה בבדיקות. היה לי חשש גדול מאוד שכל העניין יתבטל והלכתי לבדיקות נוספות בקופת החולים. אחרי דחייה שארכה כחצי שנה ובדיקות תקינות לחלוטין בלי זכר לחריגה, קיבלתי מבית החולים את ההודעה המשמחת שאפשר להמשיך בתהליך. זה היה רגע מאוד מרגש עבורי. (בדיעבד אני רואה בזה סייעתא דשמיא גדולה מאוד בגלל הנתרמת החדשה שקיבלתי את הזכות לתרום לה, במקום הנתרם המקורי שבאותה עת עבר בהצלחה השתלת כליה.)