רק מצטער על כך שאני לא יכול לתרום עוד פעם כליה
שמי משה רט בן 34, תושב קרני שומרון,
אב לשבעה. בוגר ישיבת ההסדר קרני שומרון, מוסמך לרבנות, בעל תעודת הוראה, תואר ראשון בחינוך ותואר שני בפילוסופיה כללית. דוקטור לפילוסופיה. עוסק כיום בכתיבה ועריכת ספרים.
הרעיון לתרום כליה עלה בי לראשונה בעקבות מודעות של מתנת חיים בעלוני שבת. עד אז פשוט לא הייתי מודע לאפשרות הזו. קראתי את סיפורי התורמים והמושתלים, ושאלתי את עצמי: למה לא בעצם? יש פה הזדמנות להצלת חיים של ממש, באמצעות ניתוח פשוט שאחריו ממשיכים לחיות כרגיל.
הרי היינו עושים את זה בשביל קרוב משפחה, אז למה לא בשביל סתם יהודי? אשתי גם היא התלהבה מהרעיון, ולאחר שדיברתי עם אנשי מתנת חיים וקראתי חומר בנושא, החלטתי בלי התלבטויות מיותרות ללכת על זה. בהתחלה חשבתי שמדובר במשהו מהיר ופשוט – נכנסים לבית החולים, תורמים כליה, מתאוששים קצת וחוזרים הביתה… התברר שמדובר בתהליך ארוך מאד, שנמשך במקרה שלי כשבעה חודשים, ובמהלכו עוברים סדרת בדיקות בבית החולים, ועדות רפואיות וכדו'. מבחינתי זו היתה חוויה מעניינת, רק הצטערתי בשל העיכוב וההמתנה של מי שמחכה לתרומה.
בסופו של דבר נקבע מועד הניתוח. מהניתוח עצמו אני כמובן לא זוכר דבר… היום שאחרי לא היה קל, והיו לא מעט כאבים, אבל כבר ביום השני אחרי הניתוח יצאתי הביתה כשאני מרגיש הרבה יותר טוב ומסוגל ללכת. אחרי שבוע כבר תפקדתי כמעט כרגיל, ואחרי חודש כבר לא נשאר זכר מהניתוח פרט לכמה צלקות חיוורות על הבטן.
אני מודה לה' כמעט כל יום על הזכות שהיתה לי להציל חיים בקלות כזו, ורק מצטער על כך שאני לא יכול לתרום עוד פעם כליה… חשוב לי להעביר את המסר, שתרומת כליה זה לא משהו שצריך להיות מישהו מיוחד כדי לעשות. כל אחד כמעט יכול לעשות זאת, והמחיר הוא פעוט לעומת הרווח לנתרם ולתורם עצמו. אני מקווה שכל מי שיקרא את הדברים יעצור לרגע וישאל את עצמו את אותה שאלה שאני שאלתי: למה לא בעצם?
משה רט בטור אישי על תרומתו – פורסם בדעות, 5 ביוני 2014.
בכל רמ"ז אבריו – כתבה על סיפורו של משה רט שפורסם במקור ראשון, ו' בתמוז תשע"ד, 4 ביולי 2014.