שמח שזכיתי להשתתף בנס הרפואי
שמי יהודה מייטליס, אני בן 28. עליתי לארץ מארה"ב בסוף 2011.
יום אחד כאשר גלשתי באינטרנט ראיתי בפורום של ארגון נפש בנפש מודעה קטנה על בחורה צעירה מלונדון שמחפשת כליה עבור סוג דם -O . לי יש את סוג הדם היוקרתי הזה, ובגלל שאני סקרן מטבעי עניתי להודעה ושאלתי איך זה עובד.
כשהסבירו לי שעלי לעשות בדיקות דם ועוד מספר בדיקות נוספות חשבתי שבינתיים זה לא הרבה לדרוש. נבדקתי ונמצאתי מתאים. ככה זה התגלגל צעד ועוד צעד. בינתיים התעניינתי וקראתי על מחלת כליות ועל טיפולי הדיאליזה. הבנתי כמה נורא זה, אבל יותר מזה, הבנתי שכמות התורמים הפוטנציאלים עולה על כמות חולי הכליות!
מכיוון שמדובר בניתוח עם מעט סיכונים שלא אמור לשנות את החיים של התורם, ומלבד ההרגשה שהתרומה היא מעשה קונקרטי של הצלת חיים, חשבתי שאין סיבה שיש עדיין אנשים שממתינים לכליה.. יתכן והמחסור בתורמים נובע מחוסר מודעות. גם למושג תרומת כליה וגם לעובדה שזה אפשרי ונגיש, ובעיקר לא מסוכן, כלומר לא מפסידים ממנו.
בגלל שהבריאות של התורם היא הדבר הכי חשוב, במסגרת הליך התרומה נשלחתי ע"י הצוות הרפואי של מחלקת ההשתלות לעשות מס' בדיקות רפואיות (שלא קשורות לכליות) מה שהאריך את התהליך ובסוף קבענו את ההשתלה לפברואר 2013. קיבלתי תמיכה מהמשפחה ובשום שלב לא הרגשתי שאני עושה משהו לא נכון.
כמובן שהליווי של עמותת 'מתנת חיים' הקל על התהליך. והכי חשוב עבורי היה שהם הטיסו את אמא שלי לארץ בכדי שתוכל ללוות אותי ולסייע לי בכל הליך התרומה וההחלמה , צעד שהיה קריטי בשל העובדה שאין לי משפחה בארץ. ההשתלה הצליחה ועד היום המושתלת מתפקדת מצוין ויכולה להנות מהחיים, דבר אשר נמנע ממנה לעשות בשנים שלפני ההשתלה. אני שמח שזכיתי להשתתף בנס הרפואי של נתינת חיים לזולת. אני מרגיש חובה אישית לסייע לעמותת 'מתנת חיים' לגדול ולהעלות את המודעות לתרומה מצילת חיים בכל בית בישראל בכדי שלא ישארו חולים חוסרי תקווה.