שלושה תורמי כליה מחריש מספרים על ההחלטה להיכנס לחדר ניתוח למען אדם אחר, ועל הקשרים שנשארו הרבה אחרי ההחלמה.
דביר שדה תרם כליה לבתיה דואק, תושבת ארגמן בבקעת הירדן. בתה נועה פרסמה פוסט בפייסבוק שאמה זקוקה לכליה. בין האנשים שראו אותו היה דביר שדה, מתכנת שעבד איתה בעבר. הוא התחיל להיבדק בלי לספר לנועה. לאחר הבדיקות הגיע הטלפון ממתאמת ההשתלות: נמצאה התאמה מלאה לבתיה, אירוע נדיר בפני עצמו. רק סמוך לניתוח נודע לנועה מי האיש שנבדק למען אמה. בתיה זוכרת שכאשר דביר התקשר, בתה הבינה מיד מדוע. ״היא פשוט לא יכלה לדבר איתו, היא רק בכתה כל הזמן״.
חיים רואש, בן 35, איש מכירות ותושב חריש כחמש שנים, נשוי ואב לשישה. מאור הוא בנה של אשתו מנישואים קודמים; חיים מכיר אותו מגיל תשע. כשהתברר שהוא זקוק לכליה, התגובה שלו היתה מיידית. ״מבחינתי זה היה אינסטינקט, עוד לפני המחשבה. הוא צריך כליה, אז אני תורם לו כליה. אין זמן לבזבז, בואו נבדוק את זה״. הבדיקות, שנמשכו כמה חודשים, גילו שאין התאמה ביניהם. חיים יכול היה לתרום, אבל לא ישירות למאור. האפשרות שנמצאה היתה הצלבה: הכליה שלו תגיע לאדם אחר, ומאור יקבל כליה מתורם נוסף.
מאיר דרושקביץ, שמאי מקרקעין ותושב חריש ארבע שנים, נשוי ואב לארבעה, עם ילד נוסף בדרך. אחיו יואל תרם כליה לפני כעשור, והאפשרות נשארה אצלו בראש. עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, מאיר ניסה להתגייס למילואים, אך לא הצליח. ״אמרתי, טוב, אם לא מילואים כרגע, לפחות אתרום במשהו אחר״.
הכתבה פורסמה ב- חריש סיטי ב- 12.10.2026.