בעוד כ-10 ימים, אם לא יהיו סיבוכים של הרגע האחרון, אני אסע לבית חולים רמב”ם ואתאשפז במחלקת כלי דם. למחרת, מנתח יוציא את הכליה הימנית שלי ויעביר אותה לגופה של ר’, אשה חיפאית בערך בגילי, שסובלת כבר 10 שנים ממחלת כליות קשה. התקווה היא שההשתלה תצליח בע”ה ותחזיר את ר’ למסלול חיים רגילים.
ניתוח זה יהווה השיא של מסע די ארוך שהפך לסוג של שליחות, שהביא אותי הרחק מאזור הנוחות שלי, ואפשר לי הצצה לחייהם של אנשים שבריאותם מעסיקה אותם במשרה מלאה, אך משוועים לזכות שרובנו נהנים ממנה באופן אוטומטי – הזכות ליהנות מבריאות טובה ואפילו לקחת את בריאותם כמובנת מאליה.
כל הסיפור התחיל מבחינתי לפני כשנה וחצי כשראיתי במקרה מאמר שנכתב על ידי מכרה מחו”ל שהיתה בארץ לשנת שבתון ובמהלכה החליטה לתרום כליה לסטודנט ישראלי שהיא לא הכירה. המאמר, שנימק את הסיבות שלה לתרומה (בעיקר בסגנון “להעביר את זה הלאה”) נגע בי במקום מאד עמוק, מסיבות שגם היום אני לא יודעת לגמרי להסביר. עוד לפני שהגעתי לסוף המאמר ידעתי שגם אני רוצה לתרום כליה יום אחד, אם רק אוכל. התחלתי קצת לחקור ולבדוק, אך בעקבות מקום עבודה שהיה אז חדש, היה ברור לי שזה לא הזמן המתאים. הרעיון נגנז, אך לאחר כמה חודשים חזר למודעות שלי והתחלתי לבדוק יותר ברצינות.
יש בארץ כ-800 איש שמחכים לתרומת כליה. למרות שלאחרונה יותר אנשים חותמים על כרטיס אדי, זה לא מספיק, ואנשים מבלים שנים רבות בטיפולי דיאליזה קשים שמשבשים לגמרי את מסלול החיים. חלק מהם לא מחזיקים מעמד ונפטרים בזמן ההמתנה להשתלה. יש אנשים שמוצאים תורם חי מתוך המשפחה או מקרב חברים, אבל לא לכולם יש מי שיתרום להם. בשנים האחרונות, בעיקר הודות למאמצי עמותת מתנת חיים ששמה לעצמה מטרה לעודד תרומות כליה מתורמים חיים, התחילו אנשים לתרום לחולים שהם אינם מכירים, ובתוך כ-4 שנים בוצעו למעלה מ-100 תרומות כאלה.
תרומה מתורם חי היא איכותית יותר מבחינה רפואית מאשר תרומה מן המת, ומחזיק בממוצע יותר שנים בגוף המושתל. תורמים חיים צריכים להיות בריאים מאד, ונדרשים לעבור מסלול לא פשוט של הרבה מאד בדיקות שאמורות לוודא את בריאותם הגופנית והנפשית. בנוסף, התורם צריך לשכנע הרבה אנשי מקצוע שהוא מבין את ההשלכות של מה שהוא עושה, שאף אחד לא לוחץ עליו לעשות מעשים בניגוד לרצונו, ושהוא לא עוסק בכל פעילות שיכולה להתפרש כסחר באיברים.
תרומת כליה נחשבת לניתוח עם סיכון נמוך מאד עבור התורם, לרוב ללא השלכות לטווח הרחוק, ועם סיכוי גבוה מאד להצלחה אצל המושתל. במקרים רבים חייו של המושתל משתפרים ללא היכר והוא הופך לבן אדם בריא יחסית, שמנהל אורח חיים תקין.
התחלתי לברר עוד ועוד פרטים ולאט לאט המשימה הפכה ליותר ויותר משמעותית ומרכזית עבורי. גיליתי אנשים מדהימים, למשל רב חרדי מירושלים, חולה כליות בעצמו, שמקדיש את חייו בשנים האחרונות לניהול בהתנדבות של עמותת מתנת חיים, ואחראי בלעדי להצלת מעל מאה חולים. יצרתי קשר עם תורמים רבים, בארץ ובעולם כולל אלה שלאחר תרומתם רואים שליחות בליווי אחרים בדרכם לתרום; אפילו קהילה וירטואלית שלמה של תורמים באינטרנט שהם מקור של ידע ותמיכה אין-סופית. פגשתי רופאים ואנשי רפואה אחרים שמטפלים במסירות אין קץ בחולי כליות במשך שנים, וחולים שנושאים את מחלתם בשקט ובאצילות. נחשפתי לעולמם הלא מוכר והבנתי שפתוחה לפני דרך לעשות מעשה לא-שגרתי כדי לעזור לבן אדם אחר.
אנחנו חיים בשפע חומרי ומכירים בצורך לתרום מכספינו לאנשים נזקקים, שיש להם פחות. מי שחי בבריאות טובה אולי מברך על כך אך לא רגיל לחשוב שגם בנושא זה יש דרכים להתחלק עם אחרים. מסתבר שזה אפשרי. אני יכולה להעיד שעצם העיסוק בנושא – עוד לפני המעשה עצמו – מוסיף לי המון משמעות לחיים, וגורם להתרוממות רוח ותחושת סיפוק אדירה עד כדי כך שאני לפעמים חשה שאני תורמת כליה מסיבות אנוכיות.
תוך כדי התהליך אני נדרשתי שוב ושוב להסביר, למה אני רוצה לעשות את זה?!? בכל פעם הזכרתי את הקהילה שבה אני גרה, מירב, והסברתי שאני חיה במקום שבו עושים הרבה חסד, גם בתור קהילה וגם כפרטים, ושאני מקבלת השראה מאחרים שם שגרמה לי לרצות לזהות דרך שמתאימה לי לתרום את שלי. ברור שזה לא מתאים לכל אחד – הדרך לא קלה ולא קצרה – וצריך אורך רוח, נחישות והרבה רצון כדי לעבור אותה. כפי שמזכיר לי כל הזמן אחד התורמים לשעבר שמלווה אותי – זה לא ספרינט, זה מרתון!
החלטתי לפרסם את דבר התרומה, למרות שזה לא קל ושבעיקרון הייתי מעדיפה את הדרך של “מתן בסתר”, כי אני נזכרת שאני התחלתי את דרכי בקריאת מאמר של מישהי אחרת. אולי מישהו – אפילו אחד – יקרא או ישמע את מה שיש לי להגיד, ויחליט שגם לו מתאים לבדוק את הנושא? וככה אולי השרשרת תימשך ורשימת ההמתנה תתקצר עוד.
ומחשבה אחת נוספת: יש הרבה סוגים של מעשים טובים, ובעיניי אין לדרג את המצוות האלה, אלא לשמוח שנבראנו כך שלמישהו אחד מתאים פרויקט מסוים לעומת אחר שבוחר במשהו שונה לגמרי. יש המון אנשים שאני מכירה שעושים יום-יום מעשים אדירים שברור לי שאין מצב שיכולתי לעשות. אז אני בחרתי פרויקט מסוים שמתאים לי. הוא אמנם יוצא דופן קצת אך בעיניי הוא לא קשה וגם לא הרואי במיוחד. אני מקווה שכל אחד מאיתנו יזכה למצוא את הדרך בה מתאים לו לתרום לכלל ישראל.
מי שמעוניין לשמוע פרטים נוספים על תרומת כליה או על עמותת מתנת חיים מוזמן בשמחה לפנות אליי ל-Judy.sin.jm@gmail.com.