… זה סיפור אמיתי. שמתרחש כאן ועכשיו. בארץ הזו. בין בני אדם גשמיים ורוחניים משהו…
ננסה להסיר קצת משולי גלימתנו. להתבונן פנימה ולהבין שיש עוד מלבדנו… ונניח קצת לדאגה העצמית. לאהבת ה’אני’ – כי כנראה שאפשר גם אחרת….
כי יש גם מי שכולו טוב! מרומם מעם ואציל רוח. שמוסר נפשו למען זולתו. מוסר נפשו באמת!!
זה סיפור של ידידות נפש ארוכה ומתמשכת. של נשים שעשו דרך ארוכה יחד, כעת, כשאחת מהן נזקקת לכליה, כי כלייתה פסקה מלתת את שצריכה – קמה חברתה ואמרה אני נותנת!!
הייתי שם, במחלקת ההשתלות בבלינסון. וראיתי מול עייני שתי נשים גדולות!! ענקיות!
ואני מתרגשת. נפעמת.
הן שוכבות זו לצד זו – מממשות את מהות החיים, ומקדשות שם שמים בעצם היותן!!
עלמה בת לאה בלימא הושתלה ביום ג’ וכולנו תפילה שהכול יצלח ויתפקד כשורה. ותצא בריאה ושלמה להמשך עשייתה הרוחנית.
עלמה באצילותה מממשת את ההכרה שיש להתבוננות במהמורות החיים ולהרכין להם ראש בהכנעה, כי כל מה שעושה לנו הבורא – הוא לטובה!!
רבקה בת רעננה, הכניסה עצמה, הבריאה, למיטת החולה. נתנה רשות לרופא לפתוח, לקחת ולתת. ללא כל תמורה גשמית!
משהו שקשה לנו כבני אדם לקלוט ולהאמין. אבל זה קורה כאן . ממש!! נתינה לשם נתינה! ללא שום תמורה!
רבקה אם למשפחה מרובת ילדים. ילדים בגיל ההתבגרות. ילדים נשואים, (בת יולדת שרק לפני שבועות ספורים עזבה את ‘אם וילד’ של אמה) מקום עבודה, ערב פורים ופסח.
והיא שוכבת בבית חולים. שמחה ועדיין כואבת. מאושרת אבל מתאוששת…
בואו נעצור וננצור בתוכנו את המסר – אפשר לתת מעצמנו לזולתנו. אפשר. צריך!!
ולוואי ונזכה כולנו להיות בין הנותנים….
ועוד ספור קטנטן…
בעלה של רבקה עזב את לימודיו, עבודתו וילדיו שזקוקים לו כדי להיות ולתמוך ברעייתו בשעות אלו .
ומספר בהתרגשות שיצא אתמול בלילה אחרי חצות לחכות לאוטובוס שייקח אותו לבני ברק אך הוא מאן לבא, ומחוסר ביררה עצר מונית.
במהלך הדרך שאלו הנהג מה מביאך לבית החולים בשעה כזו? סיפר לו הבעל כי אישתו תרמה כליה לחברתה ועתה מתאוששת מהניתוח…
כשהגיעו למחוז חפצם שאלו כמה מגיע לך? ענה הנהג – כלום! רק תן לי ברכה!!