את ל. פגשתי לראשונה במחלקה להתאמת רקמות בבית החולים בלינסון. אני בן 63, אב לשבעה ילדים ודור שלישי בניהול מפעל משפחתי וחברה מצליחה ליבוא והפצת ממתקים. ברקע – ישיבה תיכונית, שרות צבאי,תואר בכלכלה ושהות של מספר שנים בחו”ל. בריא ועוסק בספורט.
בגיל 39 נמצא שלחץ הדם אצלי מצריך טיפול תרופתי והסיבה אובחנה כ P.KD (פוליציסטים בכליות). הנפרולוג הסביר ש”לא מתים מזה – מתים עם זה” אבל הפוליפים הלכו וגדלו ותפקוד הכלייה ירד. את ל. לא הכרתי מעודי. עלתה לפני 34 שנים מארה”ב והקימה משפחה ענפה רחוק ממקום מגוריי.
בשלב מסויים הבנתי שהפתרון היחידי הוא השתלת כלייה. דיאליזה נראה לי פתרון זמני, לעת חירום בלבד ובשלב זה קיבלתי ייעוץ מזוג חברים מושתלים שציידו אותי באינפורמציה מקיפה. הכירו לי את הרב הבר ונפגשנו. התרשמתי עמוקות מהיחס החם והעידוד שהוא הרעיף עלי ועל אשתי. המומחיות שלו והמסירות הטוטאלית לנושא מושתלים ופתרונות אפשריים כבשה אותי. הבטחתי שכשאמצא פתרון לבעייה שלי אתמסר לארגון שהוא הקים שמטרתו ליצור פלטפורמה מעשית והסברתית שתאפשר השתלות כלייה בארץ.
לעולם לא אבין מה גרם ל- ל. להחליט לתרום כליה ללא תמורה ולאדם שהיא לא מכירה.
בשלב זה כינסתי את משפחתי והסברתי להם את האפשרויות, הסיכויים והסיכונים שעומדים לפני. אשתי, ילדיי וחתניי הלכו מיד לבדיקות דם ואולטרא סאונד ולאכזבתנו הסתבר שאף לא אחד יוכל לתרום לי כליה. נותר רק תורם זר. לתרומה מן המת מחכים בארץ כ 700 איש בתור שלעולם לא יגמר בגלל חוסר מודעות לחשיבות תרומה מצילת חיים וזאת מתוך כ 5000 מטופלי דיאליזה שחלקם הגדול אינם מתאימים להשתלה.
כתבתי לכל ארגון אפשרי ולכל אוניברסיטה בארה”ב לבדיקת “נתוח הצלבה” או תרומה מאשתי למרות סוג דם שונה (אפשרי אך לא מומלץ) ובמיוחד לארגון חרדי אמריקאי שיש לו הצלחות רבות במציאת תורמים. הרב הבר ליווה אותי לכל אורך הדרך.
בסיעתא דשמיא קיבלתי לאחר מספר שבועות מארגון בשם Kidney Mitzva של הגברת חיה ליפשיץ את שמה של ל. שגרה בארץ וכתבה אליה שברצונה לתרום כליה.
את ל. פגשתי לראשונה במחלקה להתאמת רקמות בבית החולים בלינסון. מה אומרים לצדקת המוכנה להכנס לתהליך הארוך והמתיש של תרומת איבר ליהודי נזקק? התהליך לקח לנו 6 חודשים. בדיקות,וועדות ובירוקרטיה ולכל הדרך ל. מעודדת אותי להמשיך להתמיד.
ההשתלה נקבעה לנו ל 7.2.2011. כשהגעתי למחלקת ההשתלות ל. כבר חיכתה לי עם חיוך גדול. הוצאת כליה היא תהליך כרורגי “ממוחשב” המצריך חתך קטן בלבד ואורך כשעתיים. לאחר 2-4 ימים משתחרר התורם לביתו וחוזר לחיים נורמליים לחלוטין. התפקוד היומיומי חוזר תוך כשבוע ומה שנשאר היא תחושה של סיפוק עילאי, של מצווה שאין שנייה לה. לא מעשה ספונטני אלא תהליך ממושך שבו הייצר מנסה בכל כוחו לעכב ולמנוע,לזרוע פקפוק, אך גיבור מושל בייצרו.
במחלקת ההשתלות פגשתי תורמים נוספים. כולם קיבלו החלטה להציל נפש מישראל והלכו עם זה לאורך כל הדרך.
ל. באה לבקר אותי במחלקה במשך כל זמן האשפוז שלי. זכיתי להכיר את בעלה וילדיה, והיה לי זמן רב להרהר במניעים לתרומת איברים אלטרואיסטית.
כשחייל מסתער מול האש, כשאישה יולדת חרף מחלה ומוגבלות – כל אלו פעולות אלטרואיסטיות שרבים מאיתנו עושים – ואם כך – למה לא תרומת איברים שמצילה חיים ?
את ל. פגשתי בפעם האחרונה לקראת תום האשפוז שלי. היא קשרה למיטתי בלון “רפואה שלמה” ולא יכולתי שלא לחוש קנאה בתורמת שלי. יש קונה עולמה בשעה אחת.
אשמח לענות לכל פנייה בנושא תורמים ונתרמים – Oded.barth@gmail.com