כשיהודי אמיד מקיסריה נזקק לתרומת כליה, כספו לא עמד לו, אלא רק טוב ליבו של ר’ יאיר קרייף. סיפור של חסד והרבה קידוש ה’.
“אתה יכול לתת לי שתי דקות”? היתה שורת הנושא במייל שקיבלו ידידיו של ר’ יאיר קרייף תושב ברכפלד במוצאי שבת לפני מספר שבועות. בגוף המייל הם ראו את הודעתו של ר’ יאיר שסיפר בפשטות על כך שמחר הוא עומד לעבור ניתוח בו יתרום אחת מכליותיו – והוא זקוק לתפילותיהם.
באותם רגעים, היה ר’ יאיר כבר מאושפז בבית החולים איכילוב בהכנות שטרם הניתוח, אך את כמות הטלפונים וההודעות שהוא קיבל, הוא לא מצליח לתאר במילים. “קיבלתי כל כך הרבה עידוד וחיזוק מהחברים שלי שזה פשוט נתן לי כוחות”, הוא אומר.
למעשה כל הסיפור שלו החל הרבה לפני כן, זה התחיל מסיפוריהם מעוררי ההשראה של תורמי הכליה “זה מאוד מאוד דיבר אלי והתחלתי לחשוב בכיוון”.
באחד הימים נודע לר’ יאיר כי אחד מידידיו חלה ונזקק לתרומת כליה, “עברה במוחי המחשבה לתרום לו אבל עדיין לא גיבשתי החלטה, ודחיתי מיום ליום, בנתיים ראיתי אותו הולך לטיפולי הדיאליזה וממש דועך לי מול העיניים. באחד הימים החלטתי להפסיק לדחות ופשוט לבצע באותו הרגע את הטלפון הראשוני ל’מתנת חיים’, היה זה יום שישי בצהריים (!) מהעבר השני של הקו ענה לי הרב הבר בעצמו שהזמין אותי לביתו, קיבלתי את הטפסים הנדרשים ואת חוברת הסיפורים של תורמי הכליה”.
משם המשיך ר’ יאיר במרץ אל מסע הבדיקות “בשלבים הראשונים פיעם בי כל הזמן הרצון לתרום לאותו חבר, לא סיפרתי לו על כך כדי שלא יתאכזב אם בסוף יתברר שאני לא יכול לתרום לו”.
בנתיים התברר לר’ יאיר כי נמצא תורם לאותו חבר, “ואז בעצם נדרשתי להחליט – האם אני ממשך בתהליך ותורם לאדם זר, או פשוט לעצור את התהליך”. בשביל ר’ יאיר לא היה אפילו מקום להתלבטות “הודעתי ל’מתנת חיים’ שאני ממשיך ובשמחה, מה שעמד לנגד עיניי באותו הרגע, זו הזכות הגדולה להעניק חיים ליהודי, לכן הבקשה היחידה שלי היתה לתרום דווקא ליהודי”.
הבדיקות נמשכו מספר חודשים ולאחר מכן התקיים הניתוח. את ערב הניתוח זוכר ר’ יאיר כמרגש במיוחד. “הרב הבר דאג שאכנס להגר”ח קנייבסקי שליט”א כדי להתברך. נכדו של הרב הציג אותי לפניו וזכיתי להתברך בברכה והצלחה, בבריאות, ובנחת מהילדים “.
עד לאותו מוצ”ש בו ביקש ר’ יאיר את תפילותיהם של ידידיו, איש מלבד רעייתו, בני משפחה, ומספר מצומצם של חברים לא ידע על כוונתו לתרום כליה. “שבת שלפני התרומה היתה פרשת יתרו עליתי לתורה לעשרת הדברות וביקשתי מהגבאי שיערוך לי ‘מי שברך'” בהמשך השבת סיפרתי קודם לילדים הגדולים ולאחר מכן לקטנים כולם התרגשו מאוד והבטיחו שיתפללו עלי שהכל יעבור בשלום, היתה מצד אחד שמחה גדולה אך מלווה בהתרגשות והתעוררות מיוחדת במינה”.
היה כאן קידוש השם גדול אומר ר’ יאיר “הנתרם שלי הוא איש עסקים ממשפחה אמידה מאוד מקיסריה אך את בריאותו הוא לא יכול היה לקנות בכסף וסבל ממחלת כליות גנטית. סבו נפטר בגיל צעיר ממחלת כליות, אביו מושתל כליה וכעת גם הוא נזקק להשתלה. הוא לא האמין שקיימת מציאות כזאת שמישהו שלא מכיר אותו מוכן לתת אבר מאבריו וללא קבלת כל תמורה – זה קידוש השם בלתי נתפס”.
“לאחר הניתוח נפגשנו בביה”ח, זאת הרגשה שלא שייך לתאר במילים, אתה רואה מולך אדם שהחיים שלו נעצרו באחד הימים וכעת הוא מתחיל לחיות מחדש, פתאום אני קולט את גודל ועוצמת המתנה שהענקתי לאותו יהודי, נתתי לו חיים!”
ר’ יאיר התאושש בתוך זמן קצר מהניתוח וחזר לשגרת חייו, אך הוא לא מעלה בדעתו לנוח. מיד אחרי פסח הוא מתכוון לקיים סעודת הודיה מרכזית ולהזמין אליה את כל מכריו מברכפלד וממודיעין עילית. וכמובן, איך לא את ידידיו החדשים תורמי הכליה הותיקים ממודיעין עילית “תהיה לאנשים הזדמנות מיוחדת לפגוש בצורה בלתי אמצעית תורמים שעם קצת מאמץ והרבה הרבה רצון טוב פשוט העניקו חיים לאותם חולים, ומאז גם החיים של התורמים השתנו – הם נמצאים עכשיו בדרגה הרבה יותר גבוהה”.
במסגרות:
הרגע המרגש ביותר שלי:
בשעה ארבע לפנות בקר צעדתי ברחובותיה השוממים של תל אביב לכיוון המקווה של סדיגורא הממוקם לא הרחק מבית החולים. “חשתי בצורך עמוק להתקדש ולהיטהר לפני קיום המצווה הגדולה שאני הולך לקיים, זו מצווה נדירה שאני יכול לקיים רק פעם אחת בחיים, ההרגשה שלי היתה ממש כמו לפני עקידת יצחק…”
מסר לחיים:
תרומת כליה זו חוויה פנימית ועמוקה מאוד של פעם בחיים אבל בעצם זה מלווה אותך לאורך כל החיים.