יוני גלר, חספין
תורם מס’ 1,240
הכפר עיתא אשעייב, דרום לבנון, שבת לפנות בוקר. אנחנו בפריצה לבית בכפר בעיצומה של מלחמת לבנון השניה. במהלך הפריצה אני נפגע מרסיס בצוואר, הרסיס חודר ומפוצץ את הריאה השמאלית שלי.
פרמאדיק שהתלווה אלינו מתחיל מיד לטפל בי בתוך בית שטיהרנו קודם. נוצר מצב שהיינו בבית אחד 87 חיילים. לאחר הזריחה המחבלים מזהים אותנו ומתחילים להפגיז את הבית. ב”ה באורח נס הבית לא נפגע, אך הפינוי שלי מתעכב. וכך רק במוצאי שבת בשעת לילה אני מפונה לבית החולים.
בבית החולים אני עובר צילום והרופא שמביט בצילום ממש קופץ, ומסביר לי שאני חי בנס! הרסיס חדר לצוואר ושפשף את העורק הראשי! שבריר מילימטר שמאלה – היית מת! כך אמר.
לאחר ההחלמה התחלתי להבין את גודל הנס שהתחולל לי ולשאר חברי בפלוגה (שחזרו ב”ה בשלום) וחשתי ברצון עז להחזיר טובה על החסד הגדול שאליו זכיתי. אני פועל בתחומי חסד שונים, אך חיפשתי משהו חזק ועצמתי יותר.
עברו מספר שנים, והוזמנתי לשבת לספר את הסיפור האישי שלי בישיבה בדרום. בשלחן השבת ישבנו יחד עם אחד מהרבנים, אשתו תרמה כליה זמן קצר לפני כן ורוב השיחות בשלחן סבבו סביב התרומה. בתחילה חשבתי שזה משהו שלא קשור אלי. נראה מפחיד! לתת אבר מגוף? להכנס מרצוני לניתוח?
עבר זמן, ובינתים ראיתי שכמה מחברי שתרמו כליה חזרו לשגרה מלאה תוך זמן קצר, אבל משהו בהם השתנה. הם מלאים שמחה, ממש אושר רוממות מיוחדת שקשה להסביר. התחלתי לחשוב שאולי גם אני אצליח, בעצם אולי זה בדיוק מה שאני מחפש. התקשרתי למתנת חיים וקבלתי למייל קובץ עם בדיקות שעלי לעשות כדי להתחיל את התהליך. תהליך הבדיקות היה ארוך ומייגע, אבל ככל שהתרבו הקשיים כך התגבר בי הרצון העז להצליח ולתרום.
סוף סוף קבלתי אישור בריאותי, ורק אז התחלתי לספר לילדי, שקיבלו את הידיעה בהתרגשות גדולה!
בעמותה השתדלו למצוא לי נתרם שמתאים בכל הפרמטרים, אך גם שם התהליך לא היה פשוט.
יום אחד מתקשרים אלי מהעמותה ושואלים: יש לנו חולה שסוג הדם שלו זהה לשלך, אבל יש לו הרבה נוגדנים ואנחנו לא מצליחים למצוא לו משהו מתאים. הוא כבר 3 שנים בדיאליזה, תסכים לבדוק אם במקרה תתאים לו?
כמובן שהסכמתי בשמחה ולאחר זמן קצר קבלתי תשובה שההתאמה שלנו מלאה! התרגשתי מאוד מהידיעה שאזכה להציל אדם שסובל מאוד זמן רק וכנראה שאין עוד משהו שיכול לתרום לו.
סיימתי את התהליך ונקבע תאריך לניתוח בבלינסון. שעה לפני הניתוח נפגשנו לפגישה מדהימה מלאת אהבה ושמחה. הניתוח עבר ב”ה בצלחה גדולה. לאחר 3 ימים השתחררתי הביתה. שבועיים וחצי אחרי הניתוח חזרתי ללמד ולהרצות. המושתל שלי השתחרר כמה ימים אחרי ומרגיש גם הוא טוב ב”ה. כחודש אחרי הניתוח אני מרגיש כבר נפלא ותחושת הרוממות רק מתגברת!