כל הכבוד! יעל גליל ואמיר בריק, שניהם מושתלי כליה, השתתפו באולימפיאדת המושתלים והביאו מדליות!
המשחקים העולמיים למושתלי ותורמי איברים נערכים אחת לשנתיים. משתתפים בהם תורמי איברים מהחי, משפחות תורמים מהמת ומושתלי איברים מכל העולם. בתחרויות, תורמים מתחרים מול תורמים ומושתלים מול מושתלים, אך שאר הפעילויות במסגרת האירוע מתקיימות ביחד.
מטרת האולימפיאדה היא להעלות את המודעות לחשיבות של תרומת איברים ולעודד את התורמים והמושתלים לעסוק בספורט ולקיים אורח חיים בריא.
השנה נערכה התחרות בפרת’ שבאוסטרליה, בהשתתפות 70 מדינות שהתחרו בענפי ספורט שונים. המשלחת הישראלית מנתה שישה נציגים, מושתלי כבד וכליה.
יעל גליל, שזכתה במדליית ארד במקצה של 200 מ’ חתירה, מספרת:
“בשנת 2013, אחרי שעברתי השתלה, פתאום יכולתי לאכול הכל (בזמן הדיאליזה כמעט הכל מוגבל) ועליתי מאוד במשקל. היה לי חשוב להיכנס לכושר, והיתה גם סיבה נוספת – אחת התרופות שמושתלים מקבלים נגד דחייה גורמת לדלדול העצם, וכדי לשמור על מסת העצם חשוב לעשות ספורט. התחלתי לרוץ, אבל אז נקרע לי גיד בכף הרגל וחיפשתי ספורט אחר שלא יצריך דריכה. ככה הגעתי לשחייה לפני שלוש שנים. בהתחלה הייתי שוחה פעמיים בשבוע קילומטר, והשתתפתי גם בצליחת הכנרת ובמשחים בים התיכון. על האולימפיאדה של המושתלים נודע לי במקרה דרך פוסט בפייסבוק בקבוצה של מושתלים. יצרתי קשר עם אלי ישר, מנהל המשלחת שכבר השתתף בכמה משחקים קודמים, וצורפתי לקבוצת הווטאסאפ שהוא מנהל ומוקדשת לעניין זה. לקראת התחרויות הגברתי את שגרת האימונים שלי ל 4-5 פעמים בשבוע, קילומטר כל פעם.
המטרה היא להגיע לתחרויות בדרזדן באוגוסט 2025 ולשפר את הזמנים שלי בשחייה.”
מעבר לפעילות גופנית מרשימה, יעל גם מתנדבת במתנת חיים למען מושתלים אחרים:
“כשעבדתי באיכילוב הייתי מבקרת את המושתלים והתורמים שנותחו שם. מאז שעברתי לעבוד במקום אחר זה פחות מתאפשר לי, אז אני מגיעה מידי פעם לדבר על החוויות שלי לפני ואחרי ההשתלה לאן שמתנת חיים שולחים אותי…”
גם אמיר בריק זכה במדליית ארד, במקצה של 200 מטר מעורב אישי. כך הוא משתף:
“התחלתי להתאמן ברצינות רק בגיל 21, אחרי שהשתחררתי מהצבא.
במהלך השנים הראשונות, לפני ובמהלך לימודי לתואר ראשון, הקפדתי על שגרת אימונים אינטנסיבית במיוחד – אימון או שנים בשבוע עם מאמן שחיה, אימון או שנים עם מאמן כושר וריצה באופן עצמאי. הגעתי לכושר גופני מעולה, והייתי שוחה כ- 2-2.5 ק”מ באימון.
גם לאחר מכן הקפדתי על אימון שחיה אחד ועל אימון חד”כ אחד בשבוע, וגם על ריצה.
לאחר שהושתלתי (נובמבר ,2020, באמצעות תורם ממתנת חיים), חזרתי בהדרגה לשגרת האימונים שלי.
כיום אני מקפיד על אימון או שניים שבועיים של שחיה בקבוצה בקאנטרי שבו אני מנוי, ועל אימון כושר שבועי עם המאמן שלי, בכל שבוע, בנוסף לאימונים עצמאיים ולריצה.
על התחרות באוסטרליה קראתי במקרה – באחת הקבוצות הקשורות להשתלות כליה, נרשמתי למפגש הראשוני של העמותה וכששמעתי את ההתלהבות בקולם של החברים שהשתתפו בעבר, החלטתי להצטרף לחויה המטורפת הזו.
חויה שאי אפשר לתאר במילים – אנשים מכל העולם, כולם חברים של כולם (גם המשלחת האיראנית התחברה אתנו), כולם מגיעים כדי לחגוג ולהוקיר את מתנת החיים, כדי להתחרות ולהפגין יכולות אתלטיות, אך גם חברות ורוח ספורט.
רכשתי המון חברים חדשים, מכל קבוצות הגיל וממדינות שונות.
אני שמח כל כך שנסעתי לתחרויות, ומחכה כבר לתחרויות הבאות – דרזדן 2025.”
גם אנחנו כבר מחכים! מאחלים ליעל ואמיר המון בהצלחה, בריאות איתנה ומדליות לרוב. תמשיכו לעוף על מתנת החיים שקיבלתם ולהגיע לשיאים חדשים!